ראשית, אין זו בעיה של עתדנו. ואין רוב ראשונים ואחרונים נגד מנהג עדתנו, אלא מחלוקת חכמים וחידקא אם יש שלוש סעודות בשבת, או ארבע, שבת, קיז,
ב. והלכה כרבנן. הרי"ף, רבינו, ר"ח, המאירי, ספר הבתים, וכן הרא"ש והטור והשו"ע, שהרי מצילין בליל שבת מפני הדלקה רק שלוש סעודות, ולעניים נותנים לשבת רק שלוש סעודות. אלא מה שמפני כבוד השבת מסדר אדם שולחנו במוצאי שבת, אע"פ שאינו צריך אלא לכזית. אבל הם גם אמרו שלעולם יסדר אדם שולחנו בערב שבת, אע"פ שאינו צריך אלא לכזית. כלומר, חז"ל השוו בין ערב שבת לצאת השבת, ולכן צדק מורנו הרב יוסף קאפח שכמו שבע"ש מדובר סמוך לכניסת השבת, כך במוצאי שבת, סמוך לפני צאת השבת, והיא הסעודה השלישית. וכך ביאר שת"ז, או"ח, ש, וכן מהרי"ץ בשו"ת פעולת צדיק, ח"ג, לח. ונהגו להמשיכה עד אחרי צאת השבת, וגם זה אינו חובה, הרדב"ז, מתנות עניים, ט, יג, ומעשה דר' אבהו הוא מעשה חסידות, והיו יחידים שנהגו כן בתימן, והראיה שבנו של ר' אבהו, אמר לו שחבל לשחוט עגל בשביל צליה, והכין הצליה מע"ש. ואביו הסכים עמו. ואנשי משמר לא התענו במוצאי שבת מפני כבוד השבת, הכוונה ליום ראשון, שהרי בכל יום שהתענו הם לא התענו מערב עד ערב כיוה"כ, אלא מעמוד השחר עד צאת הכוכבים, ולכן אותה הלכה של הירושלמי אינה קשורה לענייננו. ומה שכתב מורנו הרב יוסף קאפח ולא כהוטועים, הוא לא התכוון לכל החולקים על הרמב"ם, אם יש כאלה, אלא לאלו שפירשו בדברי הרמב"ם, שהכוונה למוצאי שבת ממש, כמו מארי חיים כסאר זצ"ל. וה' יאר עינינו במאור תורתו.