חלילה שיש פרטים שאין להם חשיבות, שהרי ההלכה מחייבת עשיית כל פרט. אלא שלעניין טעמי המצוות, לפי רבינו, יש צורך להתבונן בכללות העניין ולא בפרטים. אכן המקובלים נדרשים גם לפרטים. אין הרמב"ם דוחה שיטה זו, שהרי הרמב"ם במו"נ, כשהתייחס למצוות לולב, אמר שיש טעמים דרושיים, והוא הציע טעם טענייני. כך שלפי הרמב"ם, הרבה מטעמי המקובלים והאדמו"רים הם טעמים דרושיים, שאין לזלזל בהם כלל, אבל לא תמיד הם הטעם הענייני העיקרי.