מנהג התרגום
שלום לכבוד הרב הד"ר רצון ערוסי שליט"א. אני מתפלל בבית כנסת תימנית די קטנה ומצומצמת. כנהוג, הילדים היו מתרגמים את הקורא מדי שבת בשבתו. לפני כמה שבתות, אבות אותם ילדים שתירגמו, אמרו שילדיהם לא יתרגמו יותר, כי לדעתם לא צריך את זה יותר. זה גרם לויכוח קטן, ובסופו עמד מבוגר במקומם ותירגם. אותו אדם תירגם גם בשבת שלאחר מכן. בשבת הבאה אותו מבוגר אמר שאין לו כח לתרגם וזה גם לא נכון שגדול יתרגם, ולכן אם הילדים לא מתרגמים - אז לא מתרגמים בכלל... אחר כך עשינו דיון בין רוב המתפללים לגבי המצב, והאבות שלא רצו שילדיהם יתרגמו די הצליחו לשכנע את רוב הנוכחים שכבר לא צריך את זה, והם הביאו כל מיני ראיות מהטור, שולחן ערוך ועוד. למען האמת, אני די נבוך בנידון. ההגיון והראיות עומדים לצידם, היה לי קשה בהתחלה לקלוט את זה מבחינה רגשית, אבל לאט לאט אני מקבל את זה.
1. האם במצב כזה לדעת הרב אני צריך לעבור לבית כנסת אחרת, שם כן מתרגמים?
2. אם אני נשאר, האם אני ושאר בית הכנסת צריכים לעשות על זה התרת נדרים ?
אין לבטל את התרגום. עיין מאמרי, קריאת תרגום התורה וההפטרה בציבור, סיני, פח (תשמ"א), עמ' ריט - רלח. באתר נצח ישראל www.net-sah.org בשו"ת שם תמצא תשובתי לשואל שמצדד בעקשנות לבטל את התרגום. אם תוכל לשכנע את חבריך שלא יבטלו את התרגום, מה טוב. ואם לא, גלה למקום תורה, לבית כנסת אחר, שמתרגמים כמנהג אבותינו.