לכבוד הרב,
במדרש מבואר שנביא צריך לקבל את הסכמת הסנהדרין על אמיתות נבואתו: אגדת בראשית פרק י״ד: " "חזון ישעיה" (ישעיה א´) - שני נביאים נתנבאו בלשון זה ישעיה ועובדיה. ישעיה גדול שבנביאים ועובדיה קטן שבנביאים. "חזון עובדיה" - שניהם שוים כאחד והאיך עובדיה לא נתנבא אלא בפני זקנים גדולים שנאמר "חזון עובדיה כה אמר ה´" - הרי מפי הקב״ה, מפי סנהדרין מנין - שנאמר "שמועה שמענו", אף ישעיה נתנבא מפי סנהדרין "ואשמע את קול ה´ אומר את מי אשלח" - מפי הקב״ה, "ומי ילך לנו" - מפי סנהדרין, שאף על פי שהיו מתנבאים מן הקב״ה אלו היתה סנהדרין זזה הימנו לא היה לו רשות להתנבאות. לכך אתה מוצא "את מי אשלח" - מפי הקב״ה, "ומי ילך לנו" - מפי סנהדרין. ולכך שניהם בחזו"ן - גימטריא שבעים ואחד - שנתנבאו שניהם בשבעים ואחד סנהדרין" האם זאת גם דעת הרמב"ם, שהסנהדרין הם אלו שבודקין את הנביא וקובעים האם הוא נביא אמת שיש חיוב לשמוע לו או לא? כי לכאורה בין כל תנאי הנבואה הרמב"ם לא הזכיר שום תנאי של סנהדרין ולא ציין שבי"ד הגדול הוא זה שעושה את הבדיקות. מצד שני הרמב"ם ציין כללי אימות לנביא ושלפני שמקבלים אותו חייבים לבודקו פעמים הרבה, וקצת לא הגיוני שלשיטתו הבדיקות מסורות לכל אדם או לכל חכם.