אחד מפסיקותיו המפורסמות במשנה תורה, הלכות עבודה זרה, פרק יא' הלכות יז'- יח': "ודברים האלו כולן (הכוונה לפעולות מאגיות כגון כישוף או העלאה באוב), דברי שקר וכזב הן– והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שיינהו אחריהן(...) כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה, אבל התורה אסרה אותן – אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת...". וידוע שהרמב"ם כתב דברים אלו לפני שהתגלה הזוהר הקדוש, ולפני זמנו של האר"י ז"ל שאז נפוץ בכל העולם היהודי בראיות ברורות על אמיתותם של עיניני השדים וכו', ויש קוצנזוס של כל קשת רבני ישראל, ספרדים ואכשנזים בדבר אמיתותם כמציאות קיימת. ועיין בספר "ענף עץ אבות" עמ' פח' למרן הגר"ע יוסף שליט"א שמביא שם למעלה מ -20 פוסקים ענקי עולם, אשכנזים גם ספרדים (ובינהם מהר"ם מלובלין, החיד"א, האור זרוע, הפתח עיניים, משפטי עוזיאל, הט"ז, הבית שמואול ועוד ועוד), שדנים מה הדין באשת איש שנבעלה לשד, האם אסורה על בעלה או לא? וכי אם שד זה רק דמיון ואין בו ממש איך יכול להיות שהיא נבעלת פיזית לשד??