אכן יש מצבים שהניזק לא בא על שיפויו. ובהתייחסות החילונית, אין משלימים עם מצב כזה, אבל בהתייחסות האמונית, כל מי שנפגע רכושית או פיסית וכיו"ב, ראשית לכל הוא מפשפש במעשיו, כי הוא רואה באותה פגיעה איתות אלקי, כדי שיפשפש במעשיו. ברור שאם הפגיעה ניתנת לשיפוי, הפגיעה היא חלקית. אך יש מצבים שאין אפשר שיפוי:
א. פגיעה שהיא אסון טבע.
ב. פגיעה ע"י חסר אחריות משפטית כגון חרש, שוטה או קטן.
ג. פגיעה ע"י עני, שאין לו שום נכס או כסף כלל. בכל אלה לחילוני קשה להשלים עם הפגיעה, וליהודי האמוני יחסית קל להתמודד, כי הוא לוקח בחשבון שה' מאותת לו לטובתו. ולכן כשהפוגע חייב מיתה, ועל הכלל שאין אדם מת נשלם משום כך מקרה כזה מבחינה אמונית הוא מקרה נוסף לשלוש המקצבים המנויים לעיל. ועל כל כולם אומר הנפגע האמוני ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. ומתפלל שה' ימלא חסרונו, אבל האדם הבלתי אמוני אינו משלים אלא אם כן בא הוא על שיפויו.