שלום כבוד הרב!
ברוך ה´ אני משתדלת מאוד במידת ה"נתינה" שלי. אני ברוך ה´ אוהבת מאוד לתת ולהעניק... אך בעייתי היא הפוכה לחלוטין, אני לא כ"כ יודעת לקבל! יש שיגידו שכלל אין זו בעיה. אבל מבחינתי זו בעיה גדולה מאוד. כי כשנותנים לי... אני לא כ"כ יודעת איך להגיב ולפעמים התגובה לא מתפרשת כמו שצריך לצערי. אתן דוג´ ממש פשוטה לכך, יצאתי עם מישהו שרצה לקנות למעני שתייה אבל הרגשתי כ"כ לא נעים כאילו אני "נצלנית" ולא הסכמתי. וכתגובה לכך אמרתי לו: "אני לא צמאה ואם ארצה לשתות אז הבאתי כסף, אני כבר אקנה". יש לציין שזה לא סתם מישהו שיצאתי איתו פעם אחת ו"התביישתי" אלא מדובר בחבר שיצאנו תקופה יחסית ארוכה. זה קורה אפילו עם חברות טובות. שנותנים לי משהו אני ישר דואגת להחזיר אחרת אני מרגישה נורא, כאילו אני נצלנית ואם לא מקבלים חזרה, אני מתעקשת ולפעמים הצד השני ממש נפגע מתגובתי! אם
רציתי להחזיר ולא קיבלו ממני... אני לא אשכח את זה וארגיש חייבת תמיד. לא טוב לי עם זה! זו הרגשה נוראה וזה לא צריך להיות כך! זה קיצוני מדי! ועוד שבזוגיות בעיקר, כל נושא הנתינה לבן הזוג וקבלה ממנו היא עניין חשוב מאוד! מה אפשר לעשות כדי לעבוד על ה"קבלה"? זה ממש דחוף לי.
תודה רבה רבה...