קידוש במקום סעודה - דעת הגרי"ק ז"ל
ועוד נודה לכבודו אם יבאר לנו מה שנסתפקנו בדעת מרי בקידוש במקום סעודה, שמרי כתב שאין מניעה לקדש ולאכול אח"כ פירות ויקדש שוב אח"כ כל פעם שרוצה לאכול, עד שיאכל סעודתו ונפטר מחובת הקידוש. ובלשונו נקט מרי כל הזמן "פירות" והשאלה מה הדין באכילת מזונות מה השיעור שאדם יאכל אותו ויפטר מקידוש אח"ז. האם צריך כשעור קביעת סעודה שיברך אח"כ ברהמ"ז או שמא כזית או כביצה יספיקו. ואם דווקא שעור קביעת סעודה מדוע נקט מרי לשון פירות דווקא הרי גם במזונות לא נפטר מקידוש עד שיאכל סעודה?
תודה ושכמ"ה אליה כ'לף
שאלה טובה מאוד. והיה נראה שכל שאדם רק טועם או אוכל ואינו סועד, מקדש בשביל להתיר הטעימה או אכילה שאינה סעודה, כגון פירות או פת דורה, או אפילו עוגות, כשלא קבע סעודתו עליהם. ואח"כ חוזר ומקדש במקום אחר ששם סועד סעודת ליל שבת. אולם מאחר וחידושו של מארי הוא חידוש מקורי חשוב, אין לנו בו אלא חידושו, ובליל שבת להבדיל מיום שבת, הואיל והקידוש הוא לא רק ברכת גפן, אלא ברכת קדושת היום, הרי שמותר לקדש במקום אחד לצורך ג'לעה, שאינה מזונות כלל, וחוזר ומקדש במקום אחר, ששם סועד ממש. ודע שגם בשו"ע חוזר ומקדש במקום אחר, אבל דווקא כשנמלך, ולא לכתחילה. ולכן כתב המ"ב, שו"ע, או"ח, רעג סק"ט. כתב שאם אכל פחות מכזית פת, שחוזר ומקדש במקום אחר ששם סועד. ותוכל לשמוע באודיו הלכה יומית בעניין זה באתר נצח ישראל.