דילוג לתוכן העיקרי

הל' ע"ז

שאלה

לכבוד הרב שלום וברכה בהל' ע"ז פ"ז הל' כז אות מו (מהד' מורי). כותב מורי בעמ' תצז סוף טור ראשון: "וראיה דבהנחת שם מקלקל בבריאה התרנו אותה, ובשוחט בריאה בשבת לא פטרנוהו משום מקלקל". למה זו ראיה וכיצד דבריו מהווים ראיה? בברכה ובתודה

תשובה

השחיטה היא תיקון הלכתי לא תיקון עובדתי, לא כמו סריגת בגד או טוייתו, שהתיקון הוא עובדתי. ולכן השוחט בשבת, כיוון שהשחיטה היא תיקון הלכתי, הרי הוא חייב. למרות ששחיטת בריאה היא קלקול עובדתי, ושחיטה מסוכנת היא תיקון הלכתי, שמציל הבהמה מלהיאסר כנבלה. ובכל זאת השוחט בשבת, אפילו בריאה, לעניין שבת מעשה השחיטה נערך לפי ערכו ההלכתי והוא אופן של נטילת נשמה, שלפי ההלכה מתיר את הבהמה לאכילה, ולכן חייב. אבל לעניין השוחט בסכין של ע"ז, בהמה בריאה, לא נאסרה הבהמה, כי שחיטת בריאה היא קלקול, ואינו נהנה מן הע"ז. ואם שוחט מסוכנת בסכין של ע"ז, הואיל ובמסוכנת יש רק תיקון הלכתי, שמשפיע על המציאות שתהיה מותרת ולא תיאסר כנבלה, הרי הוא נהנה מע"ז ולא הבהמה אסורה באכילה.