1. מאכלים קרים שטבעם קר, ומסוגלים לקרר הגוף. י"א שהאגס טבעו קר, וקוראים לו בערבית "עמברוד" (ברוד=קר). ולפי רבינו - החומץ. מאכלים חמים, שטבעם חם, ומסוגלים לחמם את הגוף. "אלבסבאסה" טבעו חם ומחמם, והוא תבלין שניתן בבשר. עיין הע' מורנו הרב יוסף קאפח על פיהמ"ש, עוקצין, ג, ה, הע' 33.
2. חלתית - מין ממיני התבלינים, גרגריו חומים קטנים, וריחו לא נעים, ונקרא גם שג'רה אבו כביר". ומשתמשים בו כסם מחמם, ובתימן נהגו לערבו בתערובת שניתנה לחמורים שנצטננו, מורנו הרב יוסף קאפח, על פיהמ"ש, שבת, כ,
ג. הע'
8.
3. מורסן - כשטוחנים החטים לקמח ומנפים אותו, הפסולת הגסה שאינה ראויה למאכל אדם, היא המורסן. עיין פיהמ"ש, תרומות, יא, ה. ציר - המיץ הנוזל מן הדגים, אם נכבשו במלח, רבינו, פיהמ"ש, יומא, ח,
ב. מורייס - מין לפתן, פיהמ"ש, תרומות, יא, א, והע' 1, ופיהמ"ש, פסחים, ג, א, והע'
1. 4. עיין דברי מורנו הרב יוסף קאפח על דברי רבינו, דעות, ד, יט, הע' עט, והמעיין בב"ח, על אה"ע, כה, ד"ה ולא ביום יראה שיש שני תירוצים, שרק ההולך ברגל נאסר בביאה. וכן המימרה שחייב בעל לפקוד את אשתו כשהוא יוצא לדרך נתפרשה ע"י ר"ח, לא פקידת ביאה, אלא פרידה רגשית, והיא כלולה בחובת הבעל לכבד את אשתו. כי רבינו לא זכר המימרה שחייב ההבעל לפקוד את אשתו כשיוצא לדרך. יד פשוטה, שם.
5. לצערי, נעלם מביתי ספר הנהגת הבריאות של רבינו. ולפי זכרוני, הכוונה למי שסובל מחום, לא יאכל בשר ולא דבש ולא ישתה יין.