1. הטווס הוא עוף טהור, שהרי במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא, פרשה ז, סימן ד, נאמר שכל טעם שרצו לטעון במָן – טעמו. והדגימו: וכל מי שהיה מתאווה דדה, הרי טועמו. מי שהמתאווה תרנגול, או פסיון, או טווס – כך היה טועם". והוא ממשפחת התורנגולים. וכפי שראינו הוא נמנה על משפחה זו, והוא נמנה בכלל הטהורים, שהרי תורנגול – טהור, והפסיון – טהור, על דרך שאמרו בקידושין לא, א, בכיבוד אב, יש מאכיל לאביו פסיוני. ובחולין, קטז, א, נאמר: שכיבדו את לוי "רישא דטווסא (=גירסת הערוך) בחלבא". ואם מפרי מגדים, יו"ד, פ"ב, סק"ח, נשמע שיש ספק בכשרותו, הרי ביאר בשו"ת תשובה מאהבה, ח"ג, שכח (פב) שהטווס טהור, והדוכיפת טמא. יש לציין שלמרות שהפסיון הוא עוף טהור וכשר לאכילה, הרי באמריקה שלא התירוהו, חכמי אשכנז החמירו שלא לאכלו, בגלל שלא הכירוהו, אף שהם מודים שחכמי אשכנז באירופה הכירוהו והתירוהו כפי שהעיד בשו"ת מלמד להועיל, עיין שו"ת אגרות משה, יו"ד, ח"א, לד. עיין בספר הזכרון למורנו הרב יוסף קאפח זצ"ל ששם מובאת עדותו על כשרות הפסיון ועל המסורת של כשרותו ששרדה אצל חכמי תימן והוא בכללם. אלא למרות ששלושת עופות אלו הם ממשפחה אחת, הם נחשבים למינים שונים מבחינת איסור הרבעתם. ולכן בגמרא, ב"ק, נה, א, נאמר: "אמר ר"ל, כאן שנה רבי, תרנגול טווס ופסיוני, כלאים זה בזה". ושאלו שם: "פשיטא (=שהם כלאים זה בזה, כי הם מינים שונים), ותירצו אמר רב חביבא, משום דרבו בהדי הדדי (=מתרבים זה בזה), מהו דתימא, מין חד, קמ"ל (=שהם מינים שונים לעניין איסור הרבה)" וכן הוא בתוספתא, כלאים, פרק א, הלכה ז. ובירושלמי, כלאים, פרק א, הלכה ו, נאמר: "אמר ר' יוחנן ואנא דאיתיתיה, מן דבית לוי, תנרגול עם פסיוני, תורנגול עם הטווסת". דרך אגב, לדעת מצודת דוד, איוב, לט, יג, העוף כנף רננים הוא הטווס. 2-3. אלא שאף שיש איסור הרבה, מאחר והם טהורים, תולדותיהם טהורים ומותרים באכילה, רבינו, כלאים, ט,
ג. ומותר להדגיר ביציהם.
4. אין איסור שיהיו ביחד, האיסור שלא להרביעם. תוכל לשמוע תשובה זו באודיו באתר נצח ישראל בהלכה יומית.