א. עיין פירוש ראב"ע הארוך, שמות, כ, ו, שפירש שני פירושים, שהשכר הוא לאדם עצמו שמגיע לו השכר. אלא שהשכר לאלפים, כלומר נשמתו תזכה לחיי נצח. פירוש שני, שבניו של העושה טוב שהוא אוהב ה', והם אוהבי ה', יזכו לשכר טוב מה'. ואם כן, מדובר שגם הבנים אוהבי ה', זאת ועוד, ניתן להוסיף ולומר, שאבא או סבא צדיק, יש והם משפיעים על צאצאיהם לעבוד את ה' באהבה.
ב. קודם כל לפי פשוטו של מקרא, כן דרך אב שכול כשהו אמתייפח על בנו, אומר מי ייתן מותי תחתיך. ועיין פירוש ראב"ש על שמ"ב, יט, א - ב, שלא התכוון שימות במקומו, אלא שימות לפני מותו, שלא יראה במותו. שנית, דוד התייפח בכך שכל פרשת אבשלום, מרדו והריגתו, הם היו כעונש לדוד, על חטאו עם בת שבע כפי שאמר לו ה', שמ"ב, יב, יא, "הנני מקים עליך רעה מתוך ביתך". אולם חז"ל דרשו באגדה, סוטה, י, ב, שדוד אמר שמונה פעמים בני בני, י"א שבשבע פעמים העלהו משבעה מדורי גיהינום. ויש אומרים שבשמונה פעמים הביאו גם לגן עדן. וראה שרש"י, שמ"ב, יט, ב, הביא הדרש הראשון מבלי לבאר. וכן רד"ק, שם, לאחר שנזקק לפשוטו של מקרא, הביא דרושו של ויקרא, ואפילו לגן עדן. מבלי לבאר. ועיין עין יעקב, סוטה, י, ב, שמהרש"א, ועיון יעקב הקשו, שאע"פ שאמרו, שברא מזכה את אביו המנוח, לא אמרו, שאב מזכה את בנו שנפטר. ואם תעיין בפירוש חידושי גאונים, שם, תוכל להבין שבעצם, אבשלום חזר בתשובה בטרם מותו, כי בגמרא, שם, כתוב, שאבשלום רצה לחתוך בחרבו, את שערו שנסתבך באילה, אך ראה שהיה נופל לגיהינום, ולכן סבל ונתייסר ונתבזה, ולא חתך. וחידושי הגאונים, שם הביא בשם פרקי דר' אליעזר ששם האגדה הזאת יותר מבוארת, וממנה נוכל ללמוד שאבשלום חזר בתשובה ומיתתו המשונה היתה כפרה עבור עצמו, וניצל מדינה של גיהנום בזכות עצמו. ובמיוחד אם נוסיף את דביר דוד אביו, שגילה שבנו אבשלום מרד עליו ונהרג, כעונש לדוד על חטאו בעניין בת שבע, הרי שבצירוף חזרתו של אבשלום, והווידוי של דוד ניתן לומר שאבשלום ניצול מדינה של גיהנום, וי"א אפילו זכה בחלק בעולם הבא.