סתירה לכאורה בין הרמב"ם, לבין רשב"י במסכת ברכות
שאלה
במסכת ברכות דף ח., בראש העמוד, אומר רשב"י: אימתי עת רצון - בשעה שהציבור מתפללין, והוא מצטט פסוק מתהילים להוכחת דברו. יוצא שכבר בימי דוד המלך, שכתב את המזמור הזה, התפללו בציבור. ומהמהרש"א על המימרא הזו, יוצא שכבר בימי משה רבינו התפללו בציבור. לעומת זאת ביד החזקה בהלכות תפילה פרק א, הלכה ג והלאה, אומר הרמב"ם שלא היה זמן קבוע לתפילה אלא "בכל עת שירצה", ורק בזמנו של עזרא, תקנו. איך מישבים את הסתירה לכאורה?
בתודה ובכבוד רב גדליה
תשובה
הציבור התפללו כציבור מאז ומתמיד. ובוודאי שמשה רבינו ארגן עצרות תפילה המוניות, בגין חטא העגל, "ואתנפל לפני ה'". אלא שהחיוב מן התורה להתפלל הוא פעם אחת ביום, כל יחיד, בנוסח שלו, ועזרא גיבש נוסחים, והתקין תפילות קבועות ומנוסחות: שחרית, מוסף, מנחה, נעילה וערבית.