לכבוד כבוד תורתו
1) א) הרמב"ם בהקדמה לפירושו למשנה כותב בתנאי בחינת נביא כותב הרמב"ם שנביא "אם יאמר שתחום שבת אלפיים פחות אמה... ויחס הדבר מצד הנבואה לאשנראה לו בדרך העיון והדין הרי זה נביא שקר ומיתתו בחנק" וממשיך וכותב " אבל בעיון ובדין ובחקירה בדיני התורה הרי הוא כשאר החכמים... ואם יפרש איזה פירוש ויפרש מי שאינו נביא פירוש אחר, ויאמר הנביא ד' אמר לי שפירושי הוא הנכון אין שומעין לו..." ואחר כך כותב "וכן אם אמר הנביא שד' אמר לו כי הפסק במצוה פלונית כך... הרי אותו נביא נהרג... לפי שאין תורה אחרי השליח..." כאשר הנביא טוען שד' אמר לו שפירוש פלוני הוא הנכון, אין שומעין לו הכוונה שהורגים אותו?
ב) בבחינת נביא אנו צריכים לבדקו שיאמר דברים העתידים להיות והנביא טוען שיקרה דברים רעים ולא קורים הדברים הרעים "לא יתברר מזה כזבו של הנביא ויהיה נביא שקר ויתחייב מיתה" אבל אם הבטיח נבואות טובות ולא יבואו נדע שהוא נביא שקר "לפי שאם ד' הבטיח טובה לעם ע"י נביא הוא מקיימה בהחלט כדי שתתאמת נבואתם אצל בני אדם..." ואחר כך כותב " כוונתו בדבר זה שאותם הנביאים שנתנבאו לטוב ולרע לא יודע מייעודיהם הרעים הצדקו בנבואתם או שקרו, אבל תתאמת נבואתם אם הבטיחו בטוב ונתקיים" האם ניתן לאמת נבואת נביא ברגע שהוא מתנבא רעות והתקיימו? לצורך העניין אמר 3 נבואות רעות והתקיימו. כי הרי הוא כותב "... שנתנבאו לטוב ולרע לא יודע מייעודיהם הרעים הצדקו בנבואתם או שקרו"?
2) בענין אמירת "חי ד' " (בפתח) הסיבה היא שסמיכת "חי" בפתח תיאמר רק כשהנסמך הוא ד' מי שאומר "חי העולמים" בפתח האם לא הכוונה לד' שהוא חי לעולמים? ויהיה מותר לומר כך?