חז"ל ומדע
הגמרא בפסחים צד ע"ב: "חכמי ישראל אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע וחכמי אומות העולם אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע". "החמה מהלכת בלילה למעלה מן הרקיע מן המערב למזרח וכשמגעת לחלון שזורחת ממנו לאלתר עולה עמוד השחר וחמה מהלכת בעוביו של רקיע וכשתגיע לסוף עוביו של רקיע לצד הנראה לבני אדם מיד מנצת על הארץ ומהלכת ביום כולו ממזרח למערב.. וכן בשקיעה מהלכת חמה בעוביו של רקיע וכשתצא מעוביו של רקיע כולו מיד הכוכבים נראים". הרב, מה ניסו להגיד פה חז"ל? הרי ודאי שלא כך מתנהלת המערכת.. ולמה האריכו עם ההסבר הזה? ואותה השאלה לגבי "שמש בגבעון דום". השמש עצרה? כדוה"א הוא זה שמסתובב ולא השמש.. ושמעתי שאומר הרמב"ם שלפני שנתפזרנו לגלות היינו חכמים.. והרי בתקופת הנביא היינו בא"י הקדושה. אשמח אם הרב יבהיר לי את העניינים.
עיין בגמרא, פסחים, צד, ב, מהדורת שוטנשטיין (מהודרה מבוארת ומאוירת לצורך לומדי הדף היומי), שם יש הסברים ואיורים. בכל מקרה אין בהכרח קשר בין העניין שבפסחים, שם, לבין העניין של שמש בגבעון דום. שהרי לפי רבינו, מו"נ, ח"ב, לה, לא היה מדובר בעמידת השמש, אלא "בעמידת אור השמש". ורק לעיני ישראל בגבעון. לא לעיני כל ישראל בכל מקום. ורק ביום קיצי ארוך. שאותו יום נראה להם בגלל האור, כיום קיצי ארוך. ואע"פ שמדברי רבינו, פיהמ"ש, אבות, ה, ה, נראה שמדובר בעמידת השמש, כדברי יהושע אליה, הרי הכוונה להילוך איטי ולא לעמידה ממש, כפי שפירש הראב"ש על יהושע, י, יב, ובהערת הר"י קאפח ז"ל, שם, אות כב.