לכבוד הרב,
שלום וברכה.
שאלותיי:
א. בתשובה (בלאו רכד, ובתרגום מהרי”ק, תעניות ה, הערה כז) כת"ר טעם מדוע "עצם הזמר והניגונים כלם אסורים", מפני ש"כל דבר שמרחיב את הנפש ומרגש אותה – אסור... וטעם דבר זה פשוט מאד, לפי שכח התאותני הזה ראוי לעצרו ולהרתיעו ולהחזיק ברסנו, ולא לפתחו ולעורר את הנרדם שבו." שאלתי – אם עיקר הבעיתיות בזמר וניגון הוא בהתעוררות כח התאוה, מדוע כשבית המקדש קיים מותר לשמוע זמר וניגון?
ב. בספסל שלי בישיבה מתפלל בחור שמתנדנד בתפילה, כתוצאה מכך הספסל כולו זע ונע פנים ואחור, ולצערי גופי מתנועע בקצב שלו כך שתפילתי הרגועה מופרעת. האם יש במעשיו בעיה הלכתית שהרי אין בזה נזק ממוני או גופני, אלא רק בעיה תחושתית בלבד. אך חשבתי שאולי יש בזה איסור ממש"כ רבנו בהלכות תפילה (ה ט) שאין להתפלל בקול בציבור "כדי שלא תטרף דעתם מקולו", האם כה"ר סבור שגם בנידון דנן קיים איסור זה?
ג. כת"ר בהלכות שבת (א ה) “רוחץ ידיו בעפר הפירות וכיוצא בהן, ובלבד שלא יתכון להשיר את השער. לפיכך אם נשר אינו חושש.” לפי זה, האם מותר לאדם לסלסל בשערו או זקנו בשבת, לישוב דעתו, ולא לחשוש שמא יתלוש שערות?
תודה רבה לכבוד הרב.
א. אכן הזמר והניגונים מרחיבים את הנפש ומרגשים אותה. ומצבים אלה הם עלולים לגרות את הכח התאוותני. אולם תכנים של קדושה, ואישיותם הקדושה של המזמרים והמנגנים, וקדושת המקום (=בית מקדש), וקדושת הזמן ועל רק עבודת קודש, כל אלה בולמים את כח התאווה, ולהיפך מחברים את נפשות המנגנים והשומעים עם אביהם שבשמים.
ב. לפי התיאור שלך, אם הוא מדויק, הרי התנהגותו של שכנך לתפילה מופרזת, והיא אינה נכונה לא לעצמו ובוודאי לא לסובבים אותו. וצריך להסביר לו עניין זה בטוב טעם ודעת.
ג. אם הטיפול שלו בשערותיו או בזקנו, אין בו מצב של "פסיק רישיה", להשבת שערותיו, מותר. לכן יש פוסקים שאוסרים לבעלי שיער סדוק להתסרק במסרק קשיח בגלל הוודאות שיש להסרת שיער, והתיר במסרק גמיש, משום שאין ודאות להשרת שיער.
