1. גם בספל שתיהי ובכל כליקיבול.
2. נראה שאם אינו אוכל מיד אחרי הנטילה, די בכך שהתייבשו.
3. במסגרת מדידת מלח קשה שלא יגע בידיו במלח, ולכן די בכך כדי לחייבו בנטילת ידיים באחרונה.
3. כל שנוהגים לאכלו בדרך של טיבול חייב ליטול ידיו בברכה, רבינו, ברכות, ו, א, ואות ד.
4. אם אכל ג'עלה לפני הסעודה, כמו בליל שבת, ואכל בג'עלה פיצוחים וחוזר ואוכל פיצוחים לפני ברכת המזון, פשוט שאינו מברך לפני הפיצוחים, כי כבר בירך לפני ברכת המוציא בג'עלה שהיא חלק מן הסעודה. ולכן אבותינו נהגו שאחרי ברכת המזון מגישים תמרים, שומשום וכיו"ב, ומברכים עליהם לפני ואחרי, ובכך משיגים שתי תוצאות, שהסעודה היא מלכותית, וגם תוספת ברכות כדי לברך מאה ברכות.
5. לפי הנוסחאות הקדומות, לא היו יהודי תימן מוסיפים יום הששי, ומהרי"ץ בעץ חיים הסביר מדוע נהגו במנהג מאוחר להוסיף. ולדעתו לא בגלל מספר המילים של כל הקידוש, כי נוסח הקידוש שלנו שונה מזה של הטור, אלא בגלל שם הויה בפתיחה י' של המלה יום, ה' של הששי ו' של ויכולו, וה' של השמים. ואכן יש שהטילו ספק אם מותר בגלל הכלל פסוק דלא פסקיה משה רבינו, אנן היאך ניפסקייות. ולכן היו שאמרו את כל הפסוק, ואז נשטמה מטרתו של מהרי"ץ, והיו שאמרו תחילת הפסוק בלחש. ולענ"ד הלכל הנ"ל רק לקריאת התורה לא לתפילה ולברוכת. ובכל זאת הרוצה יאמר והרוצה לא יאמר, כי אין אנו טובים מאבותינו.