דברי קבלה
שאלה
שלום הרב הרמב"ם כותב כמה פעמים שדברי קבלה אין בהם מחלוקת לעולם. ודברים שנלמדים מהמידות שהתורה נדרשת בהם יש להם דין דרבנן. ולא הבנתי שהרי פעמים יש דברים שנחשבים כקבלה ויש בהם מחלוקת. לדוגמה: התורה מצווה למלך לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו. וכתב הרמב"ם מפי השמועה שמונה עשרה אבל במשנה נחלקו על זה שלפי רבי יהודה מרבה הוא לו ובלבד של יסור לבבו וכן יש דעה שהאיסור הוא עשרים וארבע ולא שמונה עשרה. ואם כן לפי היסודות שקבע הרמב"ם האיסור של לא ירבה לו שמונה עשרה, לכאורה צריך להיות מדרבנן? המון
תודה
תשובה
ר' יהודה לא שמע מרבותיו שמועה זו, ולכן הוא דרש טעמא דקרא, ופסק את אשר פסק כפי שפסק.