שלום לכבוד הרב היקר אנו זוג נשוי עם ילד אחד, גרים בדירה משלנו ובד"כ - כמעט האמת תמיד עושים קידוש בערב שבת בביתנו לבד, הדבר קצת מתחיל להפריע לי ילדי גדל ובערב כה חשוב הוא לא רואה את משפחתו, אפילו לא פעם בשבוע. הוריי מפוצלים, גרים למעשה באותו בית אך ממש כמו זוג גרוש, בערב שבת אבי יורד לסבתי מקדש לה ואוכל עימה סעודת שבת, אמי וסבתי לא מדברות ומסוכסכות ואמי מאד מקנאה על שאבי ממש משקיע בהיותו יותר עם אימו, הורגלנו מאז שאנו קטנים לקדש אצל סבתא עם אבא בלבד ולא יחד עם אמא. הואיל ואמי אינה מדברת עם סבתי היא לא מקבלת את זה יפה שאני אשתי וילדי באים לקדש עם אבי וסבתי, למעשה היא אף מתרגזת וטוענת שאיננה מעונינת שיהיה לסבתא טוב כשם שלאמי לא היה טוב בחייה בשל הסבתא דמות מפתח בחיי משפחתנו. אינני יודע מה לעשות, מצד אחד כיף לנו לאחר התפילה בבית הכנסת לבוא לסבתא ויחד עם אבי לקדש ולאכול לדבר לצחוק ולשיר וכך גם בני גדל יותר באווירה של משפחה אך מצד שני אינני רוצה לפגוע באמי מורתי שלדעתי לא רואה זאת בעין יפה ומעדיפה שנעשה קידוש לבד בביתנו, היא עצמה לא מעונינת שנקדש עימה ונאכל בחברתה, היא אומרת "כל אחד בביתו". הרב, אני בדילמה נוראית שמציקה לי מאד, מה לעשות?