בהרבה משניות אנו מוצאים את הביטוי "מי רגלים" במקום המילה שתן. והנה שנינו במשנה, מכשירין, ו, ה, "תולדות למים (=שמכשירים את האוכלין לקבל טומאה): היוצא מן העין, מן האוזן, מן החוטם, מן הפה, מי רגלים בין גדולים בין קטנים". ופירש רבינו שמשון (מחכמי אשכנז הראשונים), שם, "גדולים - משקין היוצאין מפי טבעת, קטנים - שתן היוצא מפי האמה". וכן פירש הרא"ש (מחכמי אשכנז הראשונים), שם, "גדולים היוצאים מפי הטבעת, קטנים היוצאים מפי האמה". ובעקבותיהם, פירש רבינו מברטנורה את המשנה שם. אולם הרמב"ם לא פירש עניין זה בפירושו לאותו משנה. ובהלכות טומאת אוכלין, י, ב, כתב: "תולדות המים הם היוצא מן העין, ומן האוזן, ומן החוטם, ומן הפה. ומי רגלי בני אדם בין גדולים בין קטנים...". וכתב הגר"י קאפח ז"ל, שם, אות ג: "וכתב סבי זצ"ל, פירוש בין בני אדם גדולים בין בני אדם קטנים, שתן שלהם מכשיר, אבל משקין היוצאין מלמטה דרך הרע, אינן חשובין משקין, וכמו שביאר רבינו לקמן הל' ז=ח, ודלא כרע"ו (=כרבינו עובדיה) ותוי"ט שנדחקו הרבה בפירוש המשנה...". יוצא אפוא שלפי הרמב"ם, אין מי רגלים נקראים מים קטנים, ואין הצואה נקראת מים גדולים, אלא השתן נקרא מי רגלים, ולא יותר. אך לפי חכמי אשכנז הראשונים, מי רגלים הם מי שיוצאים מבין הרגלים, יש מהם מים קטנים היוצאים מפי האמה, ויש מהם הנקראים מים גדולים, והם היוצאים מפי הטבעת.