לפי הדין יצא. כי אין לפי הדין צורה מיוחדת של החזקת השופר ע"י התוקע, לפיה יתקע השופר, ובוודאי לא צורה מעכבת. ולכן לא רבינו ולא מרן זכרו אופן החזקת השופר, רק הרמ"א, בשו"ע, או"ח, תקפה,
ב. אבל אין זה לעיכוב, עיין מ"ב, שם, ס"ק ט, וערוך השולחן, או"ח, שם, ו. אמנם בגמרא ר"ה, כז, ב, נאמר: הפכו ותקע בו לא יצא. אבל רבינו פירש ופסק, שופר, וסוכה ולולב, א, ז, הרחיב את הקצר (=הפיה הצרה של השופר) וקצר את הרחב (=הפיה הרחבה של השופר), פסול. וכן פסק השו"ע, או"ח, תקפו, יב, אלא שמרן הוסיף והקדים, עוד פירוש שנאמר בגמרא, שם (כי שני פירושים נאמרו בגמרא שם), שהפכו את השופר כפי שהופכים את הכתונת, שהחלק הפנימי נהיה חיצוני. והחיצוני פנימי. אך אף אחד לא פירש שאם הפך את השופר, שפיו הרחב הוא כלפי מטה בשעת התקיעה, שכאמור, עניין זה אינו לעיכוב, אף שהמנהג הפשוט הוא כהרמ"א.