כתוקף שהיה להם בימי המשנה והתלמוד, ובימי אבותינו בתימן עד שעלו ארצה. אלא שהיום האירוסין והנישואין סמוכים זה לזה, ובכ"ז כבר היו דברים מעולם, שבזמן מלחמץ המפרץ (מלחמת טילים של סאדם חוסיין ימ"ש) בני זוג חרדים עמדו תחת החופה, החתן הספיק לקדש את הכלה, ובטרם החלו בשבע ברכות, ואין לומר שלא הספיקו להתייחד, נשמעה צפירת אזעקה נחש צפע, ונפוצו כולם לכל עבר, כדי לתפוס מחסה בבתים הסמוכים, החתן בבית אחד והכלה בבית אחר, ולא ידעו כל הלילה היכן כל אחד. בנסיבות כאלה, אם הכלה מצאה מציאה, מציאתה לעצמה ולא לבעלה, ואם חלילה היתה נפגעת או מתה, בעלה (ארוסה) לא היה יורשה, וכן כיו"ב.