1-2. עיין רבינו, מעשר עני ונטע רבעי, ד,
ג. הפודה מעשר שני מברך על פדיון מעשר שני. ואם חללן על פירות אחרות, או שחלל מעות על הפירות מברך על חילול מעשר שני. והני מילי מגינתך, שהטבל ודאי, אבל אם ההפרשה היא מספק דמאי, אינו מברך, רבינו, שם. יש לציין שהראב"ד, שם, התנגד לחלל פירות מע"ש על פירות אחרים, וממילא שאסור לברך. 3-4. כלל גדול הוא. שאם מפריש את כל התרומות ומעשרות, הרי הוא מברך ברכה אחת לכולם, אשר קדשנו... וצונו להפריש תרומות ומעשרות. ואם הפריש כל תרומה וכל מעשר בפני עצמו מברך על כל אחד, רבינו, מעשרות, א, טז. וכך הפרשת מעשר עני, אם בכלל כל ההפרשות ברכה אחת לכולם, ומעשר עני בכללם, ואם הפריש מעשר עני בפני עצמו, מברך על הפרשתו. אולם אין דין פדיון מעשר עני או חילולו, כי אין בו קדושה, אף שאם לא הפריש מעשר עני, הפירות הם טבל. אלא שבמעשר עני חז"ל אפשרו שאדם ייתן הלוואה לעני לכל השנה, וכל פעם שאדם מפריש מעשר עני מעריך אותה כמות בדמים, ומקזז מההלוואה שנתן לעני. שיטה זו אינה פדיון ואינה חילול, כי אין במעשר עני קדושה, ולכן אין ברכה. וכן אם היה לו מעשר עני, ולא בא שום עני, והפרי עלול להירקב, רשאי להעריך בדמים אותו מעשר עני, ואת הדמים ייתן לעני, בהזדמנות, ואוכל את המעשר עני, אבל אינו מברך, כי אין מדובר בפדיון או בחילול, כי אין קדושה. תוכל להאזין בהלכה יומית באתר נצח ישראל באודיו.