לפי הדין התלמודי, אין עליונה ואין תחתונה. אלא אם בוצעים על אחת או על השתיים ופסק רבינו, שבוצע על אחת, שבת, ל, והוסף לעיין ברכות, ז,
ד. וכן הוא בטור, או"ח, רעד, אלא שהב"י הביא מנהגים מהכלבו על תחתונה ועל עליונה, שמקורם בקבלה, וכן דרכי משה, שם, וכן בשו"ע, או"ח, א, בדברי מרן הרמ"א. ובאמת שבסידורי תימן הקדומים, אין זכר למנהגים אלו. ומהרי"ץ בסידורו עץ חיים, על סעודת ליל שבת, הביא את דברי רבינו, שסתם ולא זכר מנהגים אלה והביא המנהגים שנזכרו בשו"ע וברמ"א ובאחרונים. והביא את מנהג ר' יהודה צעדי, ואת מנהג זקינו מהרי"ץ, שכל אחד נהג מנהג קבלי אחר. ולכן אין לדבר על מנהג תימן, והאמת שבתימן לא היה שייך עליונה ותחתונה, כי לא נהגו בכיכרות גדולים כמו אחינו האשכנזים, שמניחים כיכר על כיכר על השולחן אין מגביהין אותן בגלל גדלן, וכבדן. ולכן התפתחו מנהגים לבצוע אם תחתונה או עליונה. אבל יהודי תימן נהגו בפיתוח קלות ונוחות. וראיתי חכמים וזקנים מחזיקים שתי פיתות צמודות זו לזו, חמש אצבעות מימין בפיתה הימנית וחמש אצבעות בפיתה השמאלית. כשהימנית שחומה יותר וממנה בוצע. תוכל להאזין בהלכה יומית באתר נצח ישראל באודיו.