גם הספרדים וגם התימנים, הרמב"ם ומרן השו"ע, בשונה מן הרמ"א, סבורים, שאף ששתי התפילין הם שתי מצוות, מאחר ועניינן אחד, הרי כל שמניחן זו בסמוך לזו, ואין מסיח דעתו מן ההנחה הראשונה ברכה אחת להן, ורק אם הסיח דעתו יברך על תפילה של ראש, "על מצוות תפילין". או אם יש לו רק תפילין של ראש, יניחנה, ויברך "על מצות תפילין". ואחינו האשכנזים מורים לברך על כל תפילה, על של יד להניח, ועל של ראש "על מצות תפילין", ואם הסיח דעתו בין של יד לשל ראש, מברך שתי ברכות, "להניח", ו"על מצות תפילין" ושתי השיטות בנויות על פירושים שונים בסוגיא במסכת מנחות.