דיוק ברמב"ם
שאלה
שלום לכבוד הרב,
הרמב"ם כותב שהלכות מגילה וחנוכה: "אף על פי שקריאת ההלל מצוה מדברי סופרים, מברך עליה אשר קידשנו במצוותיו וציוונו, כדרך שמברך על המגילה ועל העירוב". מדוע הרמב"ם מביא ראיה דווקא ממגילה ועירוב ולא מהברכה על נרות חנוכה הרי זה יותר קשור? האם בגלל שההלל והמגילה והעירוב הם תקנת חכמים ישירה ונרות חנוכה זה נוהג שתיקנו עליו ברכה יותר מאוחר כמו נרות שבת שכן רבינו משווה אותם בהלכות ברכות בפרק יא'? אם לא אז מה הסיבה האמתית?
תשובה
גם נרות חנוכה היא תקנת חכמים, אבל דומה שרבינו רצה להדגים בשתי הדוגמאות:
א. קריאת המגילה שהיא מצוות קריאה והיא יותר דומה לקריאת ההלל, מה שאין כן נר חנוכה, שיש בה עשייה, הדלקה.
ב. עירובין, שהיא רשות, שהרי אינו חייב, רק אם רוצה או יזדקק, ובכל זאת מברכים. מה שאין כן הדלקת נר חנוכה, היא חובה.