1-2. סדר הלימוד של הלומדים בתימן תאם את סדר הלימוד של חכמי המשנה והתלמוד, בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן חמש עשר לתלמוד, ובלימוד המשנה והתלמוד הלכו בשיטה של "ליגרוס איניש והדר ליסבר". וכן למדו בשיטה של הלכה למעשה, ולא פלפול בעלמא. דבר נוסף וחשוב, אף שהם הלכו בשיטת תורה ועבודה, אבל הם ניצלו את שעות היום והלילה באופן מירבי ויעיל ועלתה בידם. יותר מבני תורה שלומדים בשיטת "תורתם אומנותם". הנה דוגמה, הם ישנו מוקדם, והשכימו קום בערך בשעה שתיים לפנות בוקר. הכל שקט מסביב. והראש צלול. ולמדו משנה או גמרא מספר שעות, עד קצת אחרי עלות השחר. נפנו לתפילת שחרית, ואח"כ למדו שילוש. לימוד מקרא, נביאים וכתובים ומשנה או הלכה. הלכו לסעוד. ולאחר מכן פנו לעסקיהם. אך הזקנים הלכו לבית המדרש ללמוד הלכה בהרמב"ם. תלמידי חכמים עסקו מעט מאוד לפרנסתם וחזרו לישיבה ללמוד. סעדו צהריים, נחו מעט, והלכו ללמוד לפני מנחה, גמרא, התפללו מנחה וערבית, ואח"כ למדו הלכה, ונפטרים לבתיהם, אכלו וישנו וכן חוזר חלילה. ובשבתות ובמועדים, למדו ביום שבת אחה"צ משעה אחת עד סמוך לשקיעת החמה. מספר שעות. למדו גמרא והלכה, בדיבוק חברים ובהקהל. כך שכל המחשב מספר השעות שלמדו בכל יום בהפסקות מתבקשות ותדירות, יראה שלמדו תורה יותר מבני תורה, ולפחות בצורה אפקטיבית. זאת מלבד הגיוון שבלימוד, משנה, גמרא והלכה ומקרא ואגדה. והכל בדרך של הלכה לעמשה. פשוט שהת"ח שבהם, גזלו משנתם בערב לצורך הלימוד, וכן בצהריים וכיו"ב. וכפי שהכרנו את מארי בארץ, גדול השקדנים, ניצל כל זמן פנוי לצורך לימוד וכתיבה.