אני נשואה לבחור ממוצא תימני. אביו החליט שאת האדמה, דונם בסכ"ה יחלק רק לבנים. הם שלושה בנים וארבע בנות. בהתחלה נאמר שהגדול בבנים ( הוא אינו הבכור יש ארבע בנות לפניו) יקבל חצי דונם ואילו הבן הצעיר יקבל את הבית ובעלי יבנה מעל הבית. לאחר שהתחתנו ביקש חמי שבעלי הוא שיקבל את חצי הדונם והבן הצעיר יקבל את הבית ואילו הבן הגדול יקבל פיצוי. בעלי הסכים בתנאי שתהיה הסכמה של כולם והוא מוכן לפצות את הבנות שלא מקבלות. בעלי טוען שהירושה צריכה להתחלק שווה בשווה. כמובן שהיו מריבות ומלחמות קשות על כך בעיקר מהצד של האח הגדול. הוא טען שאני זו שמסיתה את בעלי ואני זו ששיכנעתי את חמי וחמותי. היו שנים של ברוגז למרות שחמי וחמותי אמרו לכולם שלי אין נגיעה בדבר ואכן כך היה אף פעם לא התערבתי בירושה אך ביקשתי מבעלי לעשות הכל בדרכי נועם ולא במלחמה. האמת שבעלי רצה לבנות בשטח של חמי ואני התנגדתי עדיף שלום בית במשפחה שלו מאשר ירושה. הקב"ה סידר את הדברים ואנחנו קנינו אדמה ובנינו עליה בית
תודה לאל. לפני כחודשיים נאמר לי ע"י מספר אנשים שהירושה חולקה בין האח הגדול לאח הצעיר ובעלי לא קיבל דבר. מבחינתי ההורים אינם חייבים לנו דבר ולכן לא אמרתי דבר לבעלי, אך לצערי הרב אתמול פלטתי את העניין ליד בעלי ואחותו והם כעסו מאד. אני יודעת שבעלי נפגע מכך מאד, גם כלפי הוריו וגם כלפי האחים. ציינתי בפניהם שהעניין הוא בגדר שמועה ולכן יש לבדוק את העניין וחשוב יותר שההורים לא חייבים לנו דבר ולכן אל לנו לבוא כלפיהם בטענות. מאז בעלי מסתובב פגוע. לי יש ייסורי מצפון שלא שמרתי את העניין, שריכלתי ויכול להיות שגרמתי לפתיחת פצע ישן. פניתי לבעלי ואמרתי לו שאני מצטערת שסיפרתי להם. והוא אמר שהיה כועס אם לא הייתי מספרת לו. אני מרגישה רע ולא יודעת כיצד ניתן לתקן זאת, במשפחה של בעלי זה לא יעבור לסדר היום מכיוון שכל אחד בנים ובנות כאחד רוצים את החלק שלהם. מה עושים? כיצד ניתן לפתור את הבעיה?