כתב מרן בסימן רסח "... הרי זה גר אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגיר הואיל ומל וטבל יצא מכלל העובדי כוכבים וחוששים לו עד שתתברר צדקתו ואפילו חזר ועבד עבודת כוכבים הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין"
א. מה כוונת מרן "וחוששים לו עד שתתברר צדקתו"?
ב. האם הרמ"א מודה למרן? (שהרי שתק שם גבי הדין הזה)
ג. האם יש אחרונים (וגם ראשונים?) החולקים על מרן בזה? נושא אחר:
ד. האם מותר לי להכנס לבית הכסא עם "מחברת עוונות" (שבה אני כותב העבירות לזכרון כמוזכר בשערי תשובה)? אפילו שמתוך הדברים אפשר ללמוד הלכה? (שמתוך שרשום כך וכך עשיתי אפשר להבין שאסור...)
ה. האם פתק שרשום עליו "בס"ד" טעון גניזה? והאם דינו ככל דבר תורה גם לענין כניסה לבית הכסא? ולנושא לא הלכתי גמרא בבא מציעא עז ב' לכדתניא כל החוזר בו כיצד הרי שמכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מעות מהן מאתים זוז בזמן שהמוכר חוזר בו יד לוקח על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי קרקע כנגד מעותי מהיכן מגביהו מן העידית ובזמן שלוקח חוזר בו יד מוכר על העליונה רצה אומר לו הילך מעותיך רצה אומר הילך קרקע כנגד מעותיך מהיכן מגביהו מן הזיבורית רשב"ג אומר מלמדין אותן שלא יחזרו כיצד כותב לו אני פלוני בן פלוני מכרתי שדה פלונית לפלוני באלף זוז ונתן לי מהם מאתים זוז והריני נושה בו ח' מאות זוז קנה ומחזיר לו את השאר אפי' לאחר כמה שנים: אמר מר מהיכן מגביהו מן העידית קא ס"ד מעידית דנכסיו ולא יהא אלא ב"ח ותנן ב"ח דינו בבינונית ועוד הא ארעא דיהיב זוזי א"ר נחמן בר יצחק מעידית שבה ומזיבורית שבה רב אחא בריה דרב איקא אמר אפי' תימא מעידית דנכסיו סתם מאן דזבין ארעא באלפא זוזי אוזולי מוזיל ומזבין נכסי' והוה ליה כניזק ותנן הניזקין שמין להן בעידית וברא"ש פסק כרב אחא בריה דרב איקא... ואיני מבין.. כל הסברא שהוא כמזיק היא בגלל שהוזיל נכסיו בשביל להשיג אלף זוז (רש"י).. אבל הוא נתן לו רק מתאיים!!!?? ועוד.. לקמן שם אמר רבן שמעון בן גמליאל בד"א בזמן שאמר לו ערבוני יקון אבל מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מהם חמש מאות זוז קנה ומחזיר לו את השאר אפי' לאחר כמה שנים והרי במשנה (ריש כל הזהב): "כיצד משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו (ולנידון דידן= ) נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזור בו" והגמרא לא הקשתה בכלל... האם אפשר לומר תרוץ פשוט שבגלל שמדובר בקרקע ולא שייך משיכה דמי לשכבר משך?