על הבירור ההלכתי של העניין עייני בדברי ידידי, הרה"ג הרב זכריה תנעמי שליט"א, בספרו "ערוגות הבושם" פרקי מבוא ועיון למגילת אסתר, בעמ' 195-207, ותרווי צמאונך. ולהלן אכתוב רק דברים כלליים על הרקע ההיסטורי: חז"ל ידעו את המציאות ההיסטורית שהיתה אז, יותר מאתנו. ולפי עדותם המצב של עמנו אז, היה בסכנה. צאי וראי, כשהמן הציע לאחשורוש, להשמיד את היהודים, והוא ייתן פיצוי כספי למלך, בגלל הנזק הכלכלי שייגרם בגלל השמדתם של היהודים, אחשרוש דחה הצעה זו, למרות שיש היגיון רב בה, ונתן לו את טבעתו כדי שיגלגל את תכנית ההשמדה, בלי מעצורים, ויחתום בשם המלך לכל צו שיידרש. אין זה אלא שאחשורוש שונא יהודים היה, אלא שהפך עורו כשהתברר לו שהמן מתכוון להדיחו ולתפוס את המלוכה. יש להוסיף לכך את התנגדות המקומיים ושונאי ישראל לבניין בית שני, שכל המאבקים הללו התנקזו אל אחשורוש שהיה אז המלך, שדבר זה הדליק נורה אדומה אצל מנהיגי אבותינו, אז, במיוחד מרדכי, שיש לפעול בתיחכום ומאחורי הקלעים למען הצלת עמנו. ואחת הדרכים שהזדמנה להם וראו בה איתות מן השמים, חדירת אסתר לארמון המלוכה בחיקו של המלך, ומדובר בהצלת כלל ישראל. עיין בספר עזרא פרק ד', שם נאמר, שבימי אחשורוש כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים.