1. לא השם קובע. אכן בגמרא, שבת, קמג, ב, הובאה ברייתא בלשון תותים שמשקה מהן מים, ורמונים שמשך מהן יין. אולם כבר כתב רבינו פרחיה (חי במחיצתו של רבינו אברהם בן הרמב"ם) בפירושו על מסכת שבת, שם, שאסור לסחוט לימון (לפי דעתו) לכלי ריק, "כדין סחיטת תותים ורימונים, דגזרינן אלו, אטו זתים וענבים. שהרי כל דבר שיסחט העמוד מימין בלא בישול ולא יסרח, כיין וכשמן, אסורה סחיטתו, לפיכך החבושין וכיוצא בו, שאין מימיהן עומדין, אלא בבישול, אין סחיטתו אסורה". אתה הראת לדעת, שאין זה משנה אם הנוזל הזב מן הפרי נקרא מים, או יין, כל שנוזל זה מתקיים, בלי בישול, גזרו ואסרו סחיטת פריו. משום סחיטת ענבים וזתים, וזאת משום שהשמן והיין הם נוזלים מתקיימים, בלי בישול. והנה הנוזל שנסחט מן התפוזים ומן האשכוליות, וכיו"ב, אף שרבים רבים סוחטים אותם, אותם נוזלים אינם מתקיימים בלי בישול, או בלי חומרי שימור, ולכן לפי רבינו, מותר לסחטם. אמנם צ"ע מדוע רבינו פרחיה אסר סחיטת לימון, אפשר שלדעתו מיץ לימון מתקיים בלי בישול. זאת ועוד, גם מצאנו יין תפוחים, רבינו, תרומות, יא - ב, ואעפ"כ, מותר לסחוט תפוחים בשבת, אלא כפי שאמרנו, כל שהנוזל מתקיים ולא מתעפש, גם בלי בישול, או בלי חומרי שימור, דומה לענבים וזתים ועליהם גזרו, ולא יותר. ודרך אגב יש לומר שאפשר שמארי נשאר ב"צריך תלמוד", בגלל שאלתך מהתותים, עיין דברי מארי, בשבת, ח, י, סוף אות כ"ט, אבל לפי ביאורנו אין מקום לספק.
2. לפי מארי, מגילה, א, ב, אות ו, חרש המדבר חייב במגילה, וייתכן שהוא יכול להוציא אחרים ידי חובה.