וסתות במשנת הרמב"ם
שלום עליכם מו"ר, ראשית
רציתי לברך אותך על פועלך ועל מסירותך למען כלל ישראל ובמיוחד למען עדתינו. אני לומד כעת הלכות נדה והתעוררה לי שאלה שאשמח לקבל עליה מענה. הרמב"ם בפרק ח' מהלכבוד אסורי ביאה כותב "ראתה יום חמישה עשר בחודש זה יום שישה עשר בחודש של אחריו ויום שבעה עשר בחודש של אחריו הרי קבעה לה וסת" (העתקתי חלק זה מן ההלכה לפי כ"י ולא לפי הדפוסים) שאלתי היא מה פירוש הלכה זו. לפי מארי קאפח, אין לרבינו הרמב"ם וסת יום החודש, ולכן אין פירוש ההלכה יכול להיות ט"ו ניסן, ט"ז אייר, י"ז סיוון. ואם נאמר שמדובר בחודשים מלאים או חסרים הרי אין כאן שום דילוג אלא הפלגה שווה (קושית הראב"ד). לפיכך לפענ"ד מדובר שבא הוסת השני ביום חמישה עשר לוסת הראשון שבא בחודש ראשון, ולאחריו בא הוסת השלישי ביום שישה עשר לוסת השני וכן הלאה. האם פירוש זה נכון? בכבוד רב, רועי מדמון
יפה כיוונת. אכן דברי רבינו על פניהם נראים כמי שהוא נותן זמנים לפי חודש, אך כדי שלא יסתור את עצמו, בווסת ההפלגות שהן שוות, מוכרחים לומר או שהתכוון לחודש שווים, ורק נקט דוגמה בעלמא, או להפלגות שוות מדילוג לדילוג וכפי שפירשת. ואכן יש שדייקו מכאן שרבינו סובר וסת החודש, ויש שהסבירו בהפלגות שוות.