1. יש גבול ליכולתנו השכלית להבין את מציאות ה', ואת דרכיו, הבריאה, תכליתה, הנבראים, ותכליתם וכיו"ב. אנו יודעים, שכל מה שעשה הקב"ה לא למענו עשה אלא למעננו, עולם חסד יבנה. כי אין לו גוף ואין לו דמות הגוף, והוא הכל. לכן כל אשר אנו יכולים לדעת, שתכליתנו, כבני אדם, שבראנו בצלמו, להגיע לרמה, בה נוכל להשיגו בנפשנו השכלית, ויעד זה הוא שיא אושרנו.
2. אין לזה קשר לנוסח הברכה, אלא השאלה היא אם חייב הוא בתפילין או בנט"י וכיו"ב. ורבו הדעות לגבי המצבים השונים, ולענ"ד בשיטת רבינו, שאם אדם שבר ידו השמאלית, ואינו יכול כלל להניח תפילין של יד, לא יניח של יד רק של ראש. ואם אדם שבר ידו הימנית, והוא שמאלי, גם לא יניח תפילין של יד, כי אין לו יכולת עצמית להניח והתורה לא ציוותה שאנו נניח לו. וכן על זו הדרך. ולגבי נט"י, כל יד שיכול ליטוב מים בכלי, יטול.