א. נראה שלפי רבינו, מותר פסיק רישיה בחד דרבנן כשלא ניחא, ואפילו רק לא איכפת ליה, עיין רבינו, שבת, כא, לב, והערה צה, של מורנו הרב יוסף קאפח, שם, וכן שבת, כט, ט. ועיין בספר טל חיים, שבת, כרך א', להרב טל שליט"א, עמ' 144-196 שהאריך ובירר נושא זה ביסודיות אליבא דראשונים ואחרונים.
ב. רבינו לא יסכים לחומרא של בעל היראים:
1. כי רבינו מתיר בפסיק רישיה, בדרבנן, דלא ניחא ליה.
2. שאין זה דרך צביעה, אלא דרך לכלוך. וכשו"ת הרדב"ז, ח"ד, קלא. ומעשים שבכל יום שראינו זקנינו וחכמינו, כשמתכנסים לאכילת ג'עלה, בבתי חתנים, שמגישים לכל אחד מגבת, וכל אחד מנגד ידיו ופיו, הואיל ואוכלים מדברים שמשאירים צבע בידיים ובפה, פירות, בשר (שוויה), דגים עם תבלינים וכיו"ב, ולענ"ד, מה שמובא בשו"ת פעולת צדיק, ח"ב, רב, שלא לקנח סכין המילה בשבת, אינו הוראת מהרי"ץ, ולא המנהג בתימן, אלא לקט הלכות שהעתיק לזכרון.