שלום לרב
1. על אף היות משפחתנו נוהגת כרמב"ם, נהוג אצלנו "מקדם" לומר כרוב קהילותינו "תרומה הבדילנו" ו"אתה גאלת" בתוך ברכות הקידוש וההבדלה. כיוון שאני מתקרב לשלב שבו אערוך סדר לעצמי (ולמשפחתי)
רציתי לדעת מה צריך להיות היחס שלי לתוספות אלו: האם לשנות ממנהג משפחתי ולהשמיטן כליל, או שמא לאמרן לפני סברי מרנן וכד'. האם (רצוי/ אפשר/ מותר/ עדיף להימנע/ אסור) לאמרן כמנהג הנפוץ בתוך הברכות?
2. והוא הדין לעניין חתימת ברכת ההגדה: האם לשנות בפועל מ"גואל ישראל" כמהרי"ץ ל"גאל ישראל". האם הבדל זה מהווה 'שינוי מטבע', או שיוצא בברכתו בין כך ובין כך (ייתכן ושאלות אלו הן "בעלות פוטנציאל נפיץ", אך אני שואל לעצמי למעשה).
3. כתב רבנו כי אחד מעקרונות ההגדה הוא לדרוש פרשת 'ארמי אובד אבי' "עד שיגמור כל הפרשה" וגם ש"כל המוסיף ומאריך... הרי זה משובח". והנה בנוסח 'הגדת הגלות' שהביא רבנו לא נזכרו דרשות הפסוק המסיים את הפרשה "ויביאנו אל המקום הזה...". בשנים האחרונות חילקו לפני פסח (עם ערימת עלוני בית הכנסת) גם איזושהי הצעת השלמה להגדה, שהיא ליקוט מדרשים על הפסוק המסיים, המתאימים לזמננו עם תקומתנו הלאומית בארץ ישראל (מאת "הרב דוד מישלוב ממושב חמד", איני מכירו). וזה עורר אותי לשאול האם על פי העיקרון שקבע רבנו שיש לדרוש כל הפרשה יש חובה היום להוסיף ולדרוש את הפסוק האחרון, או שכיוון שבזמן הגלות לא נהגו כך גם אנו איננו צריכים להוסיף (מן הדין) דרשות לפסוק זה? ואם אין חובה מן הדין, האם זה נכנס בכלל "כל המוסיף הרי זה משובח", או שפסוק זה לא שייך כלל, והשבח הוא רק בתוספת דרש על הפסוקים הקודמים?
4. האם יש בעיה להשמיט את המשפט "שתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל", או שמא להיפך וראוי לעשות כן?
5. למי שאין תחת ידו משרת צימוקים. האם ניתן להקל למתקשים (נשים בד"כ) בשלוש כוסות אחרונות למזוג את הכוס המכילה רוב יין יבש בתירוש ענבים קנוי (קרי: מפוסטר...). או אולי לערב רוב יין ומיעוט תירוש כזה, ולמזוג אותם במים כל שנשמר מראהו וטעמו של היין? שהרי בכל זאת הצריכו בשתיית לילה זה "שתהיה שתייה ערבה, הכל לפי היין ולפי דעת השותה". בכבוד ובמורא ובתודה.