עיין בדברי מורנו הרב יוסף קאפח על רבינו, דעות, א, ד, אות כה, שהביא בשם הכנה"ג תשובה לשאלתך.
א. שבפרק ראשון רבינו מתייחס לדבר גדול שראוי לכעוס עליו. שלא יעלה על הדעת שהאדם יהיה כמת שאינו מרגיש. ובפרק שני מדובר בדבר שאינו גדול, שאינו ראוי לכעוס עליו.
ב. בפרק שני רבינו מתייחס לאדם שרגיל לכעוס, שצריך להתרחק עד הקצה האחרון כדי לרפא מידתו הרעה. כמו כן מורנו הרב יוסף קאפח הביא תירוצו של משרת משה, דדבר גדול היינו ענייני שמים, כגון שרואה עובר עבירה, ובפרק שני במילי דעלמא. ומורנו הרב יוסף קאפח סבר שאולי אפשר לסייעו מדברי רבינו, מהלכות ת"ת, ד, ה, שאם ראה המלמד שהתלמידים מתרשלין בדברי תורה, "חייב לרגוז עליהן ולהכלימן בדברים כדי לחדדן"...