מנהגי התימנים, שייך? לכל תימני?
שלום כבוד הרב.
פתחתי את התאג' של סבא שלי וראיתי שיש שם חלק בערבית שתרגמו פעם (רס"ג) והיום לא מתרגמים אותו. לפי עניות דעתי לא מתרגמים אותו כי הוא כבר לא רלוונטי. כלומר לא צריך אותו כבר... שאלתי היא האם תרגום אונקלוס רלוונטי? שייך עוד? אני מבין הרבה מאוד מנהגים של תימנים שעוברים במסורת. השאלה היא האם יש לכל אלו עוד מקום? אני שואל שאלות אלו בכנות ולא מתוך "חנפנות"/"התכחשות לעדה שלי". לאחרונה היינו בליל הסדר, ושכולם אצלינו קראו בהברה תימנית (ובוודאי את ה"מא כבאר") אנשים לא הבינו כלום. בעבר, שקראו כך זה הסביר לאנשים. אנשים שמעו והבינו. זו היתה ה"שפה", ההברה. היום, האם שייך לקרוא ככה? שאנשים לא יבינו ורק בשביל שמירת המסורת? אני לא אומר שהכל לא שייך, אבל בוודאי שיש דברים שיום לא מבינים וממילא לא מתחברים אליהם וזורקים אותם. חשוב לשמור על מסורת ומנהגים, אבל אם הם לא שייכים לא כדי לשנות אותם קצת? ואם חלק מהאנשים לא "מתחברים"? התימנים ידועים בשמירתם ההדוקה על המסורת, שזה דבר נפלא, אבל לפעמים יוצא מזה יותר חסרון. דבר זה נוגע גם לתפילות של התימנים, שהרבה לא אוהבים אותם, לא מתחברים אליהם, והולכים ומתפללים במקומות אחרים. (ולא בגלל ההרגל, שהם כל הזמן שם... פשוט המנגינות, ההברה יותר מובנת וכדומה) - רק להבהרה: לא אמרתי לשנות את ההלכה ח"ו כמו שאומרים הרופרמים. לא משנים הלכה כי היא "לא שייכת". אני מדבר על מנהגים.תודה רבה!
יקירי,
א. אין לבטל תרגום אונקלוס.
ב. תפסיר רס"ג חשוב, אבל אין חובה לאמרו (ב"תניה" = שמו"ת) כמו תרגום אונקלוס.
ג. למרות האמור לעיל, מנהגים טובים צריכים לשמור באופן מושכל, ואין להימנע מהם בגלל קשיים היגויים והבנתיים, כי מנהגים טובים הם אוצרות, שיש לשמרן, אלא שיש לשמרן באופן מושכל כדלקמן.
ד. טול לדוגמה התפסיר של רס"ג, בביכנ"ס רמב"ם קרית אונו, קיימו חוג ללימודו, ויש צעירים שיודעים בזכות זה לומר את התפסיר, ואומרים אותו בשמו"ת, וכן בקריאת שלוש מגילות בציבור. כלום אין זו גישה טובה שראויה לציון, וכמוהם יראו וכן יעשו. והרי רבים לומדים שפות זרות, בגלל הצורך, כל שכן התפסיר על מקרא, של רס"ג. ה. "מא כבר" היא יצירה נפלאה, מושכלת מאוד, עם מסרים חשובים, ובאופן דידקטי, לכל הרמות, ומורנו הרב יוסף קאפח כבר תרגמה ואנו נוהגים במשפחתי, שהקטנים אומרים את מא כבר, אפילו בלשון עילגת, ומעודדים לכך, ואח"כ אני קורא התרגום ומבאר. והם נהנים מאוד. יתרה מזו, יש לי "מא כבר" אלערוסייה, שחיברו אחד מחכמי משפחתנו, הרבי אברהם אערוסי, ור' משה ערוסי, מן אלמחוית, והיא יצירה ארוכה ונפלאה ומאוד מאוד מושכלת, וגם משמעשעת, ותרגמנוה ואנו קוראים אותה בערבית, וגם בתרגום וביאור. וזה חלק מן המצווה להאריך בסיפור יציאת מצרים, וכאמור, תוך שאנו יוצרים עניין רב אצל צעירינו. קצרו של דבר, מנהגים טובים יש לשמר, וצריכים אנו לדאוג שהדור הצעיר, ירצה ויוכל לשמרם, ואין דבר העומד בפני הרצון.