1-2. גם בימי חז"ל וגם בימינו המשמעות ההלכתית של אירוסין היא שהאיש מקדש אשה בכסף או בשווה כסף (בימינו בטבעת) בפני שני עדים, כדת משה וישראל. היא נאסרת כאשת איש על כל העולם, ולא תותר לבעלה רק אחרי הנישואין. נישואין כוללים: כתובה ושבע ברכות בפני עשרה מישראל והתייחדות. במובן העממי בימינו אירוסין - הסכמת איש ואשה להינשא ובני משפחותיהם נערכים לסייע להם בחתונה וכיו"ב.
3. לפי הרמב"ם היא בברכת המצוות.
4. אכן כן. וכך נהגו בתימן שהחתן מברך, אבל כדי שלא לבייש מי שאינו יודע, הרב בירך, ובתימן הרב קירא את החתן והחתן עונה אחריו את המילים שהרב קירא אותו, כפי שהיו נוהגים במקדש, במקרא ביכורים.
5. ברכותה חופה אינן מוטלות על החתן כלל. ולכן המברכים לא צריכים להיות שלוחין. ברכת האירוסין מוטלת עליו, וגם אם החתן לא ימנה את המברך כשלוחו, די שהחתן יענה אמן, וייחשב כמברך הברכה.
6. אמנם הכלה לא חייבת בברכת האירוסין, אבל ברכה זו היא בגינה, ולכן היא אינה בגדר הפסק, והכלה יכולה לשתות מן היין.
7. כי היא הבסיס לבנינו של עולם תרתי משמע. בניין נפשות החתן והכלה עדי עד, כי מכאן ואילך הם ניצולים מן החטא, ובניין עולם ע"י פריה ורביה.
8. רק לאחר שהחתן והכלה התייחדו אחרי שבירכו שבע ברכות שהן ברכות הנישואין, והללו שאוכלים לפני החופה (הייחוד), לא אכלו מסעודת חתנים, ואם סיימו אכילתם לפני החופה, אסור להם לברך שבע ברכות חתנים.