דילוג לתוכן העיקרי

תערבות חמץ פחות מכזית בכדי אכילת משלוש ביצים.

שאלה

שלום למו"ר הרב רצון ערוסי הי"ו. כידוע חכמי תימן התירו לקיים תערובת חמץ שיש בה פחות מכזית חמץ בנפח שלוש ביצים ולאכלה אחר הפסח. אולם בהלכה ח' פרק ד ברמב"ם מדגיש שמה שהתירו לקיים זה אינו במאכל: "אבל דבר שיש בו תערובת חמץ, ואינו ראוי לאכילה–הרי זה מותר לקיימו בפסח". ואחרכך בסוף ההלכות בפרק ד' שוב הוא מדגיש שהתערובת אינו מאכל אדם (ואני מניח שהוא מתכוון בשתי ההלכות לתערובת של פחות מכזית וכו'): "דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל אדם כלל, או שאינו מאכל כל אדם כגון התריאק וכיוצא בו–אף על פי שמותר לקיימו, אסור לאוכלו עד אחר הפסח. ומארי שם בהערות מביא את בדיקת סבו בסוכריות עם הקמח. והרי זה מאכל?!. לכאורה סתירה לדברי הרמב"ם. אנא הסבר דבר בסיסי זה.
תודה בר

תשובה

תערובת חמץ הראויה לאכילה, ושאסורה באכילה, מן התורה, היא כזית בכדי אכילת פרס, רבינו, חמץ ומצה, א, ו. פחות מכזית מכדי אכילת פרס אסור מדרבנן, ולא יעלה על הדעת שהתורה אסרה בבל יראה ובל ימצא, דבר שהוא מותר לאכילה מן התורה. ורק אסור באכילה מדרבנן. נמצינו למדים, שרק תערובת חמץ הראויה לאכילה, ויש בה כזית בכדי אכילת פרס, אסורה באכילה מן התורה ואסורה בבל יראה ובל ימצא. והבדיקה שעשה סבו של מרי היתה בסוכריות שהן ראויות לאכילה. ואילו תערובת חמץ שאינה ראויה לאכילה, אף שיש בה כזית בכדי אכילת פרס, מותר לקיימה, רבינו, חמץ ומצה, ד, יב.