כתב הרמב"ם: "הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה" וכן הקורא על התינוק שלא יבעת" והמניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן - לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים" אלא שהן בכלל הכופרים בתורה" שהן עושין דברי תורה רפואת גוף" ואינן אלא רפואת נפשות" שנאמר ויהיו חיים לנפשך. אבל הבריא" שקרא פסוקין ומזמור מתהילים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ומנזקים" הרי זה מותר." מה ההבדל בין הרישא לסיפא? מדוע אסור לחולה ומותר לבריא? מדוע אסור להשתמש בתורה כרפואה" אבל מותר להשתמש בתורה כ"רפואה מונעת"?