יין מתוק בברכת הגפן ובקידוש.
שלום לרב הלכות שבת פרק כ"ט "אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח– לפיכך אם נתערב בו דבש או שאור" אפילו כטיפת חרדל בחבית גדולה–אין מקדשין עליו: כך אנו מורין" בכל המערב– ויש מי שמתיר לקדש עליו" ואומר לא נאמר היין הראוי לנסך על גבי המזבח אלא להוציא יין שריחו רע" או מגולה" או מבושל–שאין מקדשין על אחד מהן". עד כמה שידוע לי הרמב"ם מביא רק במקומות בודדים דעות שונות בהלכה" וברוב המכריע הוא כותב רק את דעתו האחת בהלכה וכל מה שאינו להלכה לדעתו אין הוא מזכיר. בהלכה זו הרמב"ם מביא את הדיעה השונה מדעתו וגם מנמק את הדיעה השונה. האם אפשר להבין מכך שבשעת הדוחק ואולי אפילו לכתחילה יהיה מותר לקדש על יין מתוק שאינו מבושל?
תודה לרב.
ניתן לשער כהשערתך, אולם הר"י קאפח מדייק מלשון רבינו, שהוא הביא דעה זו כדי לדחותה. כמו שגם בהלכות מקוות, בדין מקווה, שהמשיכוה רובה או כולה, שהביא דעה להכשיר, וגם משם יש לדייק שכתב דעת מיעוט כדי לדחותם.