א. ובכל זאת חכמי ישראל חייבו את המוצא להכריז על האבידה בשלושה רגלים, כי שמא המאבד לא ידע שאיבד.
ב. כל אבידה ששווה פרוטה, ושאין בה סימנים, יש יסוד להניח שהמאבד לכשנודע לו על האבידה התייאש, לא כן לגבי אבידה שיש בה סימנים, וכל שכן שהיא בדרך הינוח, כמו במקרה דנן. אך ראה בתשובה ג'.
ג. אכן אם בעל הצימר תולה שלטים בולטים, שבהם נאמר שחפצים שיושארו בצימר, ולא יידרשו תוך שלושים יום, הם יהיו בבעלותו, וכן אם יכתוב זאת גם בחוזה הכתוב, או בהסכם בעל פה, של השכרת הצימר.