רבינו מנה את הקריאה בתורה בכלל הדברים שצריכים עשרה מישראל גדולים ובני חורין, תפילה, ח, ה. וכן רבינו פסק, שם, ו: "ככל אלו הדברים (=שצריכים עשרה, תפילת הציבור – שמונה עשרה – קדושה, קריאה בתורה, הפטרה בנביא, פורס על שמע, קדיש, ברכת כהנים) אם התחילו בהן בעשרה והלכו מקצתן, אף על פי שאין רשאין, יגמרו השאר". כלומר התחיל בתפילת הציבור (שמונה עשרה) ויצאו, ואין עוד מנין ימשיך ויסיים שמונה עשרה, לרבות הקדושה שבתוכה, אבל לא קדיש שלאחר התפילה, כי הקדיש הוא בפני עצמו, בניגוד לרמ"א, שו"ע, או"ח, נה, ג, עיין דברי מארי ז"ל, שם, אות כא. ומינה תלמד שבוודאי שקריאת התורה אינה טפילה לתפילה בציבור, לעניין עשרה. ואי אפשר להתחיל לקרוא בתורה, אם כבר אין עשרה. אבל אם התחילו לקרוא בתורה בעשרה, ועזב העשירי, ימשיכו לקרוא בתורה עד סיום כל הקריאה, עי"ש שם, הערה כא, בדברי הכס"מ. אולם כל הנ"ל הוא הכלל, כי יש יוצא מן הכלל, עשרה פסוקים שבסוף התורה, כחובת היום, ואפילו לכתחיהל, בלי עשרה, עיין רבינו, תפילה, יג, ו, והערה טו, של מארי ז"ל. ניתן גם להאזין להלכה יומית באתר נצח ישראל.