נראה שאין איסור להוציאו מן המים, שהרי לא נמנעו להוציא מן האגרטלים בשבת, פרחים. והחוששים חששו להחזיר כשיש פרחים שעלולים להיפתח. גם בארבעת המינים הוציאו מן המים, בשבת, והחזירו למים בשבת, למרות שיש להדסים, פירות, שלפעמים נפתחים, רק לא הוסיפו מים בשבת, וביו"ט הוסיפו מים, ובחול המועד החליפו מים. והנה רבינו אסר לשרות זרעים במים בשבת, ואסר באיסור תורה, הכרוך בחיוב. מאידך רבינו פטר התולש מעציץ שאינו נקוב, כי אין זה מקום גידולו, רק אם הוא מחובר לאדמת עולם. ובשו"ת רבינו, תסד, הביא רבינו את השגת ראש הישיבה מבבל כנגדו, שאין לחייב על שריית זרעים במים בשבת, בדומה לתולש מעציץ שאינו נקוב. ורבינו דחה השגתו, בכך שהקיש תולש לזורע, שהרי לגבי זורע נאמר במפורש בגמרא זבחים, שהשורה זרעים במים חייב משום זורע. והיה לו לרבינו לומר ששגיאתו של משיגו היא כפולה, גם ברמה שמקידש תולש לזורע, ובמה שמדמה עציץ שאינו נקוב, לשורה זרעים במים שבכלי. שבעציץ שאינו נקוב אין חיוב על תולש, מפני שהוא כתלוש, שהרי גם הזורע בו בשבת, אינו חייב, והשורה זרעים בכלי מים, חייב משום זורע וחייב משום תולש. כי כך דרך גידולו. וזה מקום גידולו. ורבינו לא אמר כן. משמע שעיקר שגיאתו של משיגו במה שמקיש תולש לזורע, שבזורע יש איסור וחיוב, גם בשורה זרעים בכלי שיש בתוכו מים, ואולי גם הזורע בעציץ שאינו נקוב. ואילו תולש, אסור וחייב, רק כשתולש מאדמת עולם. אלא שהתולש מעציץ שאינו נקוב, פטור אבל אסור, ואילו המוציא צמח מן המים בשבת, אף שהצמח השריש במשים, אינו בגדר תולש, ואפילו לא לאיסור מדרבנן.