כי לפי ההלכה, המודל הכלכלי של המשפחה הוא כזה, שהכל בחובתו של הבעל ובאחריותו, וממילא לזכותו. ונסביר את הדברים, אין האישה חייבת לעבוד שום עבודה לצורכי פרנסתה וכל שכן לא לפרנסת בניה ובנותיה, ולא לפרנסת בעלה. כל אשר היא חייבת רק מלאכות הבית, לתפקוד המשפחה, אכילה, שתייה, ניקיון, כיבוס וגיהוץ וכו'. והיא זכאית למיכשור מסייע כמו מכונת כביסה, ייבוש וכיו"ב, ואפילו לעוזרת, אם רמת החיים של המשפחה מאפשרת זאת הבעל האב, הוא שחייב במזונות אשתו, בניו ובנותיו. רק אותו מחתימים על שטר הכתובה כדי להבטיח חובותיו כלפי אשתו, בגופה ובזכויותיה הכספיות לרבות על סכום כספי הבטוחה, למקרה של אלמנות אשתו או גירושיה בגינו. לכן הוא הבעלים על הכנכסים שהוא מייצר. מדין תורה הוא לא יורש את אשתו, אבל מדרבנן הוא יורש אותה, וכנגד זה חייבוהו בחובות אחרים כלפי אשתו, כגון לפדותה מן השבי, ואפילו הוא יידרש לשלם סכום גבוה ועוד. היא לא יורשת אותו ולא את בנה, כי ירושתה תגרום לכך, שכסף ונכסים שיוצרו ע"י משפחת האב, יעברו לבית אבי המשפחה או לבעלה השני, שהן משפחות שונות.