הלכות ע"ז

שאלה: 

לכבוד הרב כותב הרמב"ם בהלכות ע"ז פרק ג הלכה ג כיצד הרי שניסך לפעור או שזבח למרקוליס חייב שנאמר זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו. זביחה בכלל עבודה היתה ולמה יצאת לומר לך מה זביחה מיוחדת שעובדין בה לשם וחייב הזובח לאל אחר סקילה עליה בין היתה דרך עבודתו בזביחה או אינה בזביחה. אף כל עבודה שהיא מיוחדת לשם אם עבד בה לאל אחר בין שהיתה דרך עבודתו בכך בין שאינה בכך חייב עליה. לכך נאמר לא תשתחוה לאל אחר לחייב על ההשתחויה אפילו אין דרך עבודתו בכך והוא הדין למקטר ומנסך
1) למה הרמב"ם אחרי שהביא ראיה לשאר עבודות מזובח - זביחה בכלל עבודה היתה ולמה יצאת - הביא גם ראיה מהשתחוויה - לכך נאמר לא תשתחוה לאל אחר לחייב על ההשתחויה אפילו אין דרך עבודתו בכך?
תודה רבה

תשובה: 

עיין כס"מ, שם, שזבחיה הקטרה וניסוך הם עבודות פנים. והשתחוואה אינה עבודת פנים. ולכן אי אפשר ללמוד מזביחה, גם על השתחוואה. והיה צורך בלימוד מיוחד לרבות השתחוואה. וכדי שלא נטעה לומר, שרק זביחה והשתחוואה (=כמו שני כתובים הבאים כאחד שאין מלמדים), חזרו לומר, שריבוי השתחוואה לא בא למעט, לימוד המשווה כל עבודות פנים לזביחה, כלומר הקטרה וניסוך, אלא רק לרבות השתחוואה, בגלל שלא נמעטנה, בשל העובדה שאינה עבודת פנים. וכל הארבע עבודות אלו: זביחה, קיטור, ניסוך והשתחוואה, מאחר והן עבודות לשם ה' במקדש, לכן עבד באחת מהן, לכל סוג של ע"ז, אפילו שלא כדרכה, חייב.

תאריך: 
15/02/12 כ"ב שבט התשע"ב
x

Audio Playlist