אכן, ללא כל קשר עם עדותו, מארי ז"ל כתב שהסיבה לכך שאין מברכים על ההלל שאומרים בליל הסדר, היא בגלל שמפסיקים בין שני חלקיו, בסעודה. ולכאורה לפי זה, מארי מתייחס לאמירת ההלל בליל הסדר ככל אמירת הלל. ואחרי בקשת המחילה ממארי, נראית לי שיטת מהר"י מיגאש, שאמירת ההלל בליל הסדר, אינה בגדר הימנון של הלל, אלא שירה של הלל, בהימנון של הלל יש כללים הלכתיים רק אם חייבים מצד הדין, ודווקא מישהו חייב, אבל אם רק מנהג, יש לאמרו בדילוק עם הציבור, ואין היחיד יכול לאמרו, אף שהוא מנהג, ואף שהוא בדילוג. כי הוא נאמר כהמנון. מה שאין כן בליל הסדר שהוא נאמר כשירה, הרי יחיד אומרו, אם הוא עושה ליל הסדר בגפו. ובגמרא ערכין נאמר שבשמונה עשר ימים גומרים ת ההלל, ויש גומרים ולילה אחד, ורבינו לא הביא גירסה זו בהל' חנוכה, לכן צריכים אנו למודעי בדבר שיטתו של מארי ז"ל.