ר' נהוראי הי"ו, לא דברי רבינו סתומים ולא מפורשים, אלא דברי המשנה, ברכות, ה, ד, שהיא המקור לדברי רבינו, היא הסתמוה, והיא הבלתי מפורשת, ואפילו חכמי התלמוד, על אותה משנה, ירושלמי ובבלי שתקו, ולא פירשו דבר. ולא התייחסו למצב שיש כהן ש"ץ, ויש כהנים נושאים את כפיהם, דבר שהוא מצוי. ושתיקה זו של חכמי המשנה, וחכמי התלמוד, הלוא דבר היא. כי הם סמכו עלינו שנבין דרך מתוך דבר ונגיע לתובנה הנכונה, ובכן, כבר ציין מו"ר מורנו הרב יוסף קאפח ז"ל, ובצדק, שהמשנה הנ"ל עסקה בשני מקרים, דינו של ש"ץ, שמקרא את הכהנים, ודינו שהוא אינו רשאי לענות אמן אחרי ברכותיהם, גם אם הוא בטוח בעצמו, שלא יתבלבל. והמקרה השני, בו הש"ץ הוא הכהן, והוא הכהן היחיד, שדינו נקבע במשנה, שאם בטוח הוא שיכול לברך ברכת כהנים ולהמשיך בסיומה, לברכת שים שלום, בלי להתבלבל, שיעשה כן. וכאן הבן שואל, ומה בין מקרה ראשון למקרה שני, והתשובה פשוטה, שכהן מצווה במצוות עשה לברך את ישראל, בתפילה, ואם אינו מברך הוא מבטל מצוות עשה, והוא כעובר על שלשה עשה, מה שאין כן מי שאינו עונה אמן אחר ברכתו של מאן דהוא, או כהן, לא ביטל מצוות עשה. ולכן ש"ץ לוי או ישראל, אסורים לענות אמן, מחשש שיתבלבלו אבל ש"ץ כהן, שהוא כהן יחיד, חידשו חכמים שרשאי הוא להיבטל מצוות עשה, אם אינו בטוח בעצמו שיוכל להמשיך בברכת שים שלום, בלי להתבלבל משום שהעוסק במצווה, פטור מן המצווה, ואף שמצוות תפילה בזמנים השונים היא רק מדרבנן (כפי שכתב שאילת יעבץ ח"א, נד), הרי ברכת כהנים היא בתוך התפילה, והרי בשום מקום בתלמוד לא נאסר על כהן יחיד, שיהיה שליח ציבור, כדי שלא יבטל מצוות עשה לברך את ישראל. ומאחר ומותר לו להיות ש"ץ, חידשו חכמים, שאע"פ שאין כהנים באותו ציבור שיברכו את ישראל, הוא רשאי לפטור עצמו אם אינו בטוח בעצמו, אבל כשיש כהנים באותו ציבור, שיכולים לברך את ישראל, והוא שליח ציבור, הדבר פשוט, שהוא רשאי לפטור עצמו מלברך. שהרי בהלכה ט' למדנו שבית כנסת שכולה (עשרה מתפללים) כולם כהנים, כולם נושאים את כפיהם, והנשים והטף עונים אמן, ומי מקרא את הכהנים, אחד מהם שהוא ש"ץ, עיין מ"ב, קכח, כה, ס"ק צז. נמצינו למדים, שהמשנה והתלמודים לא התייחסו למציאות זו שכהן ש"ץ, ויש כהנים באותו ציבור, משום שהדבר פשוט שאם הכהן הש"ץ אינו בטוח בעצמו, שהוא רשאי לא לישא כפיו, משום שהוא אינו מבטל עשה, לא רק משום דין העוסק במצווה פטור ממצווה, אלא משום שיש כהנים אחרים באותו ציבור שמברכים את ישראל, והוא אינו בטל מן המצווה בלי סיבה. ומכאן שלפי הסברנו זה, רבינו לא יסכים לשיטת מרן, שאוסר על הש"ץ הכהן לישא כפיו, כשיש כהנים אחרים מברכים, שו"ע, קכח, כה, אך גם רבינו לא יסכים עם היעב"ץ, שש"ץ כהן, ישא כפיו עם שאר הכהנים, גם אם אינו בטוח בעצמו. ובביכנ"ס שיבת ציון קרית אונו, שנוהגים עפ"י מהרי"ץ (שו"ת פעולת צדיק, ח"ב, קפה, להבדיל מדבריו בעץ חיים, שהם כשו"ע) כהן ש"ץ נושא כפיו יחד עם חבריו הכהנים, וכל תפילת העמודה הוא עומד במה שנקרא דוכן ליד ההיכל, וב"ה הוא מצליח להמשיך בברתכ שים שלום בלי להתבלבל, וכך הוא המנהג בביכנ"ד יד הרמב"ם בקרית אונו, שנוהגים לפי הרמב"ם, כפי שהעיד בפני ר' שמואל כהן. ואיני זוכר כיצד נהגו בבית כנסת רמב"ם, ברמת עמידר, ומעניין לשאול כיצד נהגו בביכנ"ס של מארי ז"ל, בפני מארי.