הרי בחזון עובדיה, ברכות, עמ' שסג, מרן הגר"ע יוסף כתב, "ודלא כמ"ש בספר הליכות שלמה (עמוד רעז בדבר הלכה)". אחרי בקשת המחילה ממרן, דומה שיש לסייג הלכה זו, כי כמו שהולכי דרכים ומדברותל מברכים הגומל רק כשהם מתנתקים מן הישוב שיצאו ממנו ויוצאים לגרך, שבחלק ממנה אין ישובים סמוכים, ורק בנסיבות כאלה, כשיגיעו לישוב, מברכים הגומל, כך יורדי ימים, בין בספינות, בין ביאכטות, בין בשחייה, בין דייגים, כל שהגיעו ללב ים, דהיינו שכבר אינם סמוכים לישוב ממנו הפליגו או שחו, ואינם סמוכים לישוב אחר, הרי לכשיחזרו, ויגיעו לחוף מבטחים, יברכו הגומל, אבל כל שהם מפליגים, שטחים או שוחים, והם סמוכים לישובים, ורואים את הישובים, והם בטווח שיכולים להגיע אליהם, בהפלגה או בשחיה, אין לברך הגומל. אשר לספק ברכות להקל, הכלל הוא, שכל שאדם מברך על פי הוראת רבו, גם כשיש חולקים על רבו, הוא אינו מברך ברכה לבטלה.