חכמות חצוניות
שלום וברכה כבוד הרב יש דבר שבתור בחור ישיבה מטריד אותי כבר הרבה זמן. כשקוראים על גדולי ישראל מלפני 200 שנה ויותר מגלים שרוב רובם היו בקיאים מאד בחכמות חיצוניות והיו מהם ענקים כהרמב"ם, המהר"ל, הגר"א ועוד שלא היתה חכמה בעולם (בזמנם) שלא היו בקיאים בה! והם אף עודדו את תלמידיהם ללמוד אותם כדי שיהיו כרקחות לתורה, וכך יבינו את התורה יותר טוב כי שניהם (התורה והחכמות) מגיעים ממקור אחד - הקב"ה ולא למדו רק לצרכי פרנסה אלא לשם הידיעה וזה לא נחשב בעיניהם כביטול תורה כלל. והשאלה היא מה נשתנה בדורותינו שגם גדולי הדור וגם פשוטי העם (שומרי המצוות) לא לומדים דבר מלבד התורה?
תודה
לא ידוע לי שיש היום חוגים חרדים שאינם מלמדים גם לימודי חול. השאלה היא ההיקף. ולתופעת ההתנגדות החרדית ללימודי חול בהיקף רחב יש שיקולים אמוניים וערכיים, אבל אין ספק שגם התפיסה הבסיסית המובילה היום, היא מרכזיותה של התורה, כשהיא לעצמה. כי כולם מודים במרכזיות התורה, אלא שיש שסברו שחכמת התורה תתבאר ותתגלה בעצמה יותר גדול ויותר אמתית, ע"י הסתייעות בחכמות כלליות, ויש שחולקים על כך.